עברית היא כיום השפה הרשמית העיקרית של מדינת ישראל. בנוסף לה יש מעמד רשמי גם לשפה הערבית. השפה העברית מדוברת בישראל ובקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם. ניתן למצוא דוברי עברית במקומות בהם קיימות קהילות יהודיות גדולות כגון בארצות הברית (בה יש יותר מ-5 מיליון יהודים) בצרפת (כ- 490,000 יהודים) ובקנדה (כ-375,000 יהודים).

העברית של התנ"ך נקראת עברית מקראית. העברית המקראית התפתחה לקראת סוף המאה ה 19 לשפה העברית המודרנית בה מדברים,כותבים וקוראים כיום ברחבי העולם, בעוד העברית המקראית משמשת עדיין לתפילה.

שמות רבים המצויים בתנ"ך הם בשימוש נרחב כשמות אנגליים למשל אדם , בנימין , דניאל ועוד.

שתי המילים הנפוצות ביותר בשפות העולם השונות הן אמן והללויה- מילים המסיימות תפילות ומבטאות הסכמה לנאמר. גם המילה בבל ידועה מן הסיפור המקראי על מגדל בבל.

מי שראה סרטים וקומדיות מהוליווד יזהה גם מילים כגון מזל טוב (שאינה באמת מאחלת מזל טוב או הצלחה אלא משמשת במובן של איחולים טובים אחרי מאורע טוב)

רוב המילים החדשות שנכנסו לשפה בעקבות התפתחות טכנולוגית דומות לאנגלית (ממנה נלקחו) כמו למשל אינטרנט וטלפון. דוברי רוסית יכירו מילים כגון דמקה, חלטורה, פלקט ועוד. אלו הן מילים שנקלטו בעברית בראשית דרכה.

כמו ברוב השפות השמיות כך גם בעברית יש מספר צלילים (הגיים) שדוברי שפות אחרות ימצאו אותם קשים להגייה. אלו הם בעיקר הגיים המופקים בגרון. למשל במילה חבר ההגה של ההברה הראשונה דומה מאוד להגה המופק בהגיית המילה לוך בסקוטלנד (לוך הוא אגם, בדרך כלל אגם בסקוטלנד).

גם ההגה "ר" הוא גרוני, אולי כמו ר בצרפתית. הנוסח העברי לשיר הידוע "ברד ירד בדרום ספרד" הוא דוגמא טובה לתרגול הגה זה.

לפעלים יש סיומת שונה בהתאם למינו של נושא המשפט. למשל: גבר יאמר "אני לא מבין" ואישה תאמר "אני לא מבינה". והמשמעות היא אותה.

קושי נוסף העומד בפני דובר האנגלית (או צרפתית, או גרמנית או שפות רבות אחרות) הוא הצורך ללמוד מערכת אלף בית חדשה לגמרי המורכבת מ-22 אותיות.

עברית נכתבת מימין לשמאל, וגם זה שונה מכתיבה ברוב השפות האירופאיות.

שרה שרה שיר שמח.

גנן גידל בגן דגן דגן גדול גדל בגן.

נחש נשך נחש.

אנחנו לא מהממהרים אנחנו מהממהרות.

יש בדיחות בעברית במגוון נושאים. יש בדיחות בהן הישראלי צוחק על עצמו, במיוחד על פי הסטריאוטיפ היהודי או הישראלי. יש בדיחות פוליטיות בהן שמים ללעג את המנהיגים הפוליטיים בישראל. בנוסף ניתן למצוא בדיחות בנושאי החותנת, האישה, איזור המוצא ועוד .
יש גם מספר בדיחות מטופשות , ואחרות המבוססות על משחק מילים.

איש אחד חלם בלילה שהוא מת. הוא קם בבוקר וראה שזו אמת.

איש אחד שאל את נהג האוטובוס אם הוא יכול לעלות לאוטובוס עם כלבו. הנהג ענה שאסור מותר אך מותר אסור.

ישראלי נכנס למסעדה בניו יורק ומזמין עוף. המלצר אומר שאין יותר עוף בתפריט ועל כך עונה הישראלי שהוא יודע את זה.

מה אמר טרזן כשראה פילים רצים במורד הגבעה?

- הנה פילים רצים במורד הגבעה.

מה אמר טרזן כשראה פילים במשקפי שמש רצים במורד הגבעה?

- שום דבר, הוא לא הכיר אותם.

עברית היא שפה שמית ולכן יש מספר דברים דומים בינה לבין שפות שמיות אחרות כגון הערבית והארמית.

בין העברית והערבית יש דמיון רב באוצר המילים של המספרים למשל: אחד בעברית ו"וואחד" בערבית. עולם בעברית או עלאם בערבית. שלום בעברית וסאלאם בערבית. למרות הדמיון באוצר המילים, יש לעברית ולערבית אלף-בית שונה.

כמו בשפות רבות המבוכה נמצאת בתרגום. אם מישהו יאמר שהוא לובש מכנסי קקי (ולא אני לובש מכנסי חאקי) הישראלי יחשוב שהדובר עשה קקי במכנסיו.

אנו מבטאים את המילה מי כמו באנגלית, אבל בעברית היא מילת שאלה ובאנגלית משמעותה "אני" כך שאם אתה מצביע על עצמך וחוזר ואומר "מי" דובר העברית יחשוב שיש לך משבר זהות!

יש לזכור ללבוש לבוש הולם כאשר מבקרים בבית כנסת, (או במסגד). באופן כללי יש לכסות את הזרועות והרגליים. בבית כנסת על הגברים לחבוש משהו על ראשם. הכיסוי הטיפוסי לבית הכנסת הוא כיפה.

כאשר אנו פוגשים גבר או אישה יהודים אורתודוקסיים, עלינו להימנע מללחוץ את ידם אם הם בני המין השני, כלומר גבר לא ילחץ ידה של אישה, ואישה לא תלחץ ידו של גבר שכן לפי הדת היהודית איש ואישה לא נשואים לא יגעו זה בזה.

תיאודור הרצל, חוזה מדינת היהודים, אמר "אין דבר העומד בפני הרצון". (זו הדרך בה העברית מביעה את המשפט האנגלי "במקום בו יש רצון, יש גם דרך ")

רבי הילל הידוע ביהדות כחכם ומלומד, חי בירושלים בזמן המלך הורדוס. הוא אמר "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

בזכותו של שייקספיר ידוע הפתגם "הכל טוב אם סופו טוב", אך משפט זה נמצא גם בתלמוד (ספר מרכזי של התורה שבעל פה) בצורה "סוף טוב – הכל טוב".

הספרות העברית הקדומה ביותר היתה בין השנים 1200 לפני הספירה ו587 לפני הספירה וכללה 20 מתוך 39 מספרי התנ"ך.אחרי תקופה זו ועד 70 לספירה היתה ספרות ענפה שכללה את המגילות הגנוזות.

המילה הידועה שלום שמשמעה מצב ללא מלחמה משמשת בחיי היומיום לברכה מקובלת הן בפגישה בין אנשים והן בפרידתם.

בעברית אין פועל מעודן להבעת רצון ולכן כשרוצים לבקש דבר מה בצורה נימוסית משתמשים בפועל רוצה, ומוסיפים את המילה בבקשה.